משרדנו ייצג את טלדור ופייברנט בעתירה בעניין העדפת תוצרת הארץ נגד החשב הכללי במשרד האוצר
בפסק דין תקדימי שניתן בעתירה מינהלית בה טיפל משרדנו, חייב בית המשפט את משרד האוצר לתת העדפה למוצרים מתוצרת ישראל, במסגרת מכרז לציוד תקשורת ששוויו הכספי מוערך בכ- 300 מיליוני ש"ח.
לאחרונה, ניתן פסק דין חשוב על ידי כבוד השופט דוד גדעוני מבית המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מינהלית בה התבקש בית המשפט לחייב את המדינה לתת, במסגרת מכרז שפרסמה, העדפה למתמודדים שיציעו מוצרים מתוצרת הארץ (עת"מ 74280-01-19).
פסק הדין עסק בעתירה מינהלית שהגישו החברות טלדור כבלים ומערכות בע"מ ופייברנט בע"מ, באמצעות עוה"ד מאיר בן-שחר ושגיא אהרון ממשרדנו, ואשר עסקה במכרז מרכזי (מכרז הנערך על ידי אגף הרכש של החשב הכללי במשרד האוצר בעבור כל משרדי הממשלה) לרכישה, אספקה והתקנה של ציוד תקשורת פסיבי. היקף הציוד שעתיד להירכש במסגרת המכרז מוערך בסכום של כ-300 מיליון ש"ח. העותרות, שהינן יצרניות ישראליות, דרשו כי במסגרת המכרז תינתן העדפה למתמודדים שיציעו מוצרים מתוצרת הארץ, בעוד אגף החשב הכללי במשרד האוצר סירב לדרישה זו.
בתמצית, תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ) קובעות כי במכרזים ממשלתיים לרכישת טובין, תינתן העדפה לטובין מתוצרת הארץ, בשיעור של עד 15%, בכפוף למספר תנאים. עם זאת, מפעם לפעם מתעוררת מחלוקת האם התקנות הנ"ל חלות גם במכרזים "מעורבים" בהם לצד אספקת הטובין, מוזמנים גם שירותים (כגון, שירותי התקנה של הטובין שהוזמנו). טענת המדינה היתה כי לפי לשון התקנות ניתן להעניק הטבה לתוצרת הארץ רק בגין טובין, ולא בגין שירותים. אמנם, לא היתה מחלוקת כי המכרז כולל גם אספקת טובין, אך לגישת משרד האוצר מאחר שבמסגרת המכרז התבקשו המתמודדים השונים להציע מחיר אחד "כולל" – הן בגין רכיב הטובין והן בגין רכיב ההתקנה והשירותים, "לא ניתן להפריד" בין רכיב הציוד המוצע לבין רכיב השירותים, ולכן תקנות העדפת תוצרת הארץ אינן חלות.
מנגד, לטענת העותרות תקנות העדפת תוצרת הארץ הן דין מחייב, אשר עורך מכרז חייב לקיים, והוא איננו מוסמך להפעיל שיקול דעת ולהחליט האם ברצונו לקיים את התקנות או לא. עוד טענו העותרות, כי לעורך המכרז יש את הידע והיכולת להפריד בין רכיב הטובין לרכיב השירותים, ולכן הוא חייב לקבוע כי תינתן העדפה, במסגרת רכיב הטובין המוצע במכרז, למי שיציע לספק טובין מתוצרת הארץ.
בסמוך לאחר פתיחת ההליך, קיבל בית המשפט את בקשת העותרות למתן "צו מניעה זמני" שיאסור על החשב הכללי לקדם את המכרז, עד להכרעה בעתירה.
לאחרונה, בפסק דין שאיננו שכיח, קיבל בית המשפט גם את העתירה עצמה, דחה את עמדת משרד האוצר וקבע כי גם במכרז דנן בו מסופקים טובין "בעסקת חבילה" עם שירותים, ובפרט במכרז בו רכיב השירותים הוא משמעותי, החשב הכללי חייב ליישם את התקנות ולתת העדפה לתוצרת הארץ בגין הטובין שיוצעו במכרז.
יצוין כי מדובר בסוגיה עקרונית, המתעוררת לאחרונה בתדירות גוברת והולכת במכרזים המתפרסמים על ידי המדינה, אך טרם זכתה להתייחסות נרחבת בפסיקת בתי המשפט. אנו צופים כי שאלת אופן יישום תקנות העדפת תוצרת הארץ, והיקף תחולתה של ההטבה, תמשיך להעסיק את בתי המשפט בטווח הנראה לעין. בהליך שתואר לעיל, לאור חשיבות הסוגיה וההשפעות של הנושא הנדון על כלל התעשיה בישראל – ביקשה גם התאחדות התעשיינים להצטרף כצד לעתירה, וצידדה בעמדת העותרות. נוכח קבלת העתירה, אגף החשב הכללי חויב לשלם לעותרות הוצאות ושכר טרחה בסך 25 אלף שקל.
לקריאה נוספת
דילוג לתוכן